הסיפור שלי
אחרי הצבא חטפתי חיידק קשה בבטן.
שנתיים של אנטיביוטיקות ודיאטות, והגעתי לתת משקל קיצוני. עור ועצמות.
כשיצאתי עם חברות למסעדה, זה היה בעיקר בשביל הבילוי. הייתי מזמינה סלט ירקות, או מביאה אוכל מהבית. בקיצור, לא כיף.
כשהחלמתי, חגגתי את זה בכרטיס לכיוון אחד לדרום אמריקה.
ובואי אני אגיד לך דבר כזה, כל מה שהחסרתי מעצמי במשך שנתיים, אכלתי ושתיתי בשלושה חודשים של טיול.
חזרתי לארץ 9 קילו יותר, מזועזעת. שום ג׳ינס לא עלה לי מעל הברכיים, והחלטתי שאני ככה לא נשארת.
ואני גם עשיתי את כל הטעויות.
פעם ניסיתי להיגמל משוקולדים בבום. אשכרה חטפתי תופעות לוואי של גמילה, ואחרי שבוע חזרתי לאכול פי ארבע יותר ממה שאכלתי לפני.
כשחזרתי לארץ נכנסתי לחדר כושר והתחלתי לחקור. ניסוי וטעייה, מה עובד, מה פחות, מה שטויות ומה באמת מביא תוצאות.
עד שמצאתי את מה שנכון לי. ירדתי 8 סנטימטר במותן, ובמשקל? רק 2 קילו.
והתהליך הזה הדליק בי משהו.
ויש עוד חלק בסיפור שלי, שפחות קשור לאוכל.
נרשמתי לתואר בפסיכולוגיה רק כי לא ידעתי כבר מה לעשות עם עצמי, ובמקביל נכנסתי לזוגיות רעילה מאוד, בלשון המעטה.
עזבתי את הבית בצפון והגעתי לעיר זרה, בלי חברים ובלי משפחה. היה לי רק את עצמי.
בכיתי כל יום. לא אהבתי את מה שראיתי במראה, ולא אהבתי את מי שהפכתי להיות.
ואז נפרדנו.
ויום אחד, באמצע שיעור, הבנתי שזה לא בשבילי. קמתי, התקשרתי לאוניברסיטה וביטלתי את כל הקורסים.
"אבל השקעת ממש הרבה לא חבל?"
השקעתי. אבל לא טוב לי.
ותוך כדי נרשמתי ללימודי מאמנת כושר, הוכשרתי כמדריכת חדר כושר ועברתי הכשרות מקצועיות בתזונה.
היום אני מלווה בנות בדיוק במקום שבו הייתי, כדי לקצר להן את הדרך ולחסוך להן את הטעויות.
וזה בדיוק מה שאני עושה היום עם הבנות שלי. את כל הניסוי והטעייה הזה עשיתי לבד, כדי שהן לא יצטרכו.




